יש שאלה קטנה ופשוטה אחת, שאלה בת שתי מילים, שאלה שבכוחה לשנות את העולם ולהפוך את החיים של כולנו לטובים יותר.
מה שמעניין כאן, שלאותה שאלה בדיוק יש גם את הכוח ההרסני למנוע מאיתנו להשיג את מה שאנחנו באמת רוצים.
מדובר כמובן בשאלה:
״מה אם?״
אחד שאל ״מה אם נוכל לתת לכל המחשבים בעולם את היכולת לדבר אחד עם השני?״ …וקיבלנו אינטרנט.
השני שאל, ״מה אם נכתוב תוכנה בה מישהו יכול לבקש מהאינטרנט לחפש משהו… והיא תציג למחפש רשימה של כל המקומות שבהם הם יכולים למצוא את התשובות?״ …ויש לנו מנועי חיפוש.
ויש גם שני האחים ששאלו ״מה אם נוכל לבנות מכונה שתאפשר לנו לעוף כמו ציפורים?״ והיום אנו טסים לאן ומתי שאנחנו רוצים.
נראה לי שהתמונה כאן ברורה.
אבל, מצד שני,
השאלה הקטנה הזו יכולה גם לשתק אותנו ולמנוע מאיתנו להתחיל דברים חשובים בחיים.
הנה דוגמה מהעולם האמיתי.
לאחרונה, התמזל מזלי לתקשר עם עשרות בעלי עסקים בתוכנית הליווי שלנו.
ושמתי לב למשהו.
החברים שמתקדמים הכי לאט בתוכנית הם אלו ששואלים את רוב השאלות.
אבל הם לא שואלים כל סוג של שאלה. הם שואלים בעיקר שאלות של ״מה אם?״.
שאלות כמו…
״מה אם אנסה את זה וזה לא יעבוד?״ או ״מה אם המודעה שלי לא תעבוד?״
או ״מה אם אקבל תגובות שליליות?״ או “מה אם אנשים לא יקנו את המוצר שלי?”…
אני כמובן יכול להמשיך עוד, עוד ועוד 🙂 אבל יש לי הרגשה שכבר הבנת את הנקודה.
הם בעצם שואלים את אותה השאלה במיליון דרכים שונות.
השאלה היא: ״מה אם אכשל?״
האמת היא, זו שאלה טובה, לא?
אולי לא מועילה… אבל שאלה שבאה באופן טבעי. כלומר…
שאלת רפלקס
אני לא פסיכולוג או מנתח מוח, אבל הנה ה-2 גרוש שלי:
המוח שלנו שואל שאלות היפותטיות כאלו כדי להגן עלינו מפני כאב עתידי (כמו כישלון).
זה די פשוט.
עבור רובנו, כישלון = כאב.
המוח שלנו רוצה להגן עלינו מפני הכאב, אז הוא יוצר שאלות של ״מה אם״ כדי למנוע מאיתנו להתחיל ובכך מונע כאב.
אחרי הכל, אם לא נתחיל – לא נכשל
אבל המוח שלנו חכם.
הוא יודע שבסופו של דבר נתפוס אותו על חם.
אז הוא גורם לנו להרגיש שאנחנו באמת פרודוקטיביים על ידי שאילת שאלות ״מה אם״.
הוא גם יודע איך נפרש את זה… ״אנחנו לא דוחים… אנחנו רק שואלים שאלות חשובות! למעשה, אנחנו עושים את הדבר הנכון! אז, בואו נשאל עוד שאלות רק כדי להיות בטוחים…”
וזה ממשיך בלופ אינסופי ו-שום דבר לא נעשה.
המוח שלנו ניצח.
כשאנו שואלים שאלות כאלו…
זה הופך אותנו לחכמים בעיני עצמנו
וזה מסתיר את העובדה שכבר נכשלנו – כי אף פעם לא התחלנו.
וכאשר אנו נתקעים בלופ הזה, אנו עושים כלום ושום דבר. יש אפס התקדמות.
אבל, אנחנו לא אמורים להיתקע שם.
איש חכם אמר לי פעם, ״אחי. אתה לא צריך להאמין לכל מה שהמוח שלך אומר לך״.
ותכלס, זו הייתה אחת העצות הטובות שקיבלתי אי פעם.
אז, איך מתקנים את זה?
איך מתעוררים מהלופ האין סופי של ״מה אם״?
פשוט 🙂
ראשית, צריך לקבל את העובדה שלא לנסות זה כישלון בפני עצמו.
שנית, צריך לשאול את שאלת הקסם ״האם זה שווה את הסיכון?״
לצורך הדוגמה, נניח שאנו יודעים ששיווק תוכן עובד … ויש ליצור תוכן כדי לייצר צמיחה בעסק.
מצד שני, נניח שהאפשרות שהתוכן שיצרת לא יתקבל יפה, מדאיגה אותך.
זה כמובן טבעי ונורמלי לחלוטין.
הדאגה הזו זורעת בך זרע של זהירות עם שרשרת אין סופית של ״מה אם״…
איך ניתן לתקן זאת ב-30 שניות:
ראשית, נדמיין את התרחיש הגרוע מכל:
יצרת תוכן, זה לא התוכן הנכון, אף אחד לא אוהב את זה. ממש אף אחד. הם אפילו מגיבים לך בהערות גסות.
כל המאמץ הזה היה לחינם. מדובר בכישלון מוחלט.
יש?
שנית, נדמיין את האפשרות ההפוכה:
יצרת תוכן. השוק שלך רואה את התוכן ואוהב אותו. בעקבות כך יצרת עוד תוכן והמותג שלך גדל. שזה מוביל לעוד ועוד לקוחות.
מדהים.
ועכשיו… נסתכל על שני הקצוות.
צד אחד, כישלון מוחלט.
מהצד השני, הצלחה.
עכשיו… שאל את עצמך את השאלה הבאה:
האם זה שווה את הסיכון?
האם הסיכון של התרחיש הגרוע מכל שווה את התגמול של התרחיש הטוב ביותר שלך?
אם התשובה היא כן, אז קדימה, ליצור תוכן! או כל דבר אחר שבחנת!
רוב הסיכויים שהדבר מדאיג אותך פשוט לא יקרה!
ואם כן, לא נורא, לקחת סיכון ויש בכך פוטנציאל ללמוד מהניסיון.
רוב הסיכונים נמצאים בדחייה ורוב הסיכויים בעשייה…
באמת אפשר להצליח כשעושים… במיוחד בטווח הארוך!
למה?. פשוט כי עושים 🙂
ויש את אלו שישאלו, ״אבל ערן, מה עם האפור שבאמצע, הרי לא הכל שחור לבן?״
זה נכון, יש גם אפור גדול בין שתי הקצוות הללו. אבל האפור הוא תמיד טוב, לא משנה הגוון. הוא תמיד בצד של ה״עושים״. אפור זה לא כישלון. לומדים ממנו, ולכן תמיד ניתן להתמיד ולהצליח בגדול.
עכשיו צאו לשם, עשו ותהנו 🙂
